שריד יחיד בעולם של אינקונבול ספרדי!! – קטע דף מתרגום אונקלוס לתורה – [ואד אלחגארה, ספרד, סביבות שנת רמ"ב לערך]
לפניך מוצג שריד מיוחד ביותר מתקופת האינקונבולים, אשר קשה לתאר את גודל ערכו:
קטע דף מודפס, מכיל את תרגום אונקלוס על כ-40 פסוקים מפרשת מקץ בחומש בראשית.
על פי השוואת המאפיינים הטיפוגרפיים עולה, כי הדף נדפס בעיר ואד אלחגארה שבספרד בתקופת טרום הגירוש, בבית דפוסו של הצדיק רבי שלמה אלקבץ – סבו של המקובל רבי שלמה אלקבץ מצפת בעל 'לכה דודי'.
על פי דף זה נרשמה ברשימת 'דפוסי ערש (אינקונבולים) עבריים – ספרד ופורטוגל: ואד אלחגארה' (פרץ תשבי) מהדורת תרגום אונקלוס שנדפסה בואד אלחגארה. ראה להלן הרחבה על המאפיינים הטיפוגרפיים.
לפי הידוע, שריד אינקונבול זה הוא יחיד בעולם, והוא העדות היחידה לעצם קיומה של המהדורה!!!
לא נודע שריד נוסף ממנו באף אחת מן הספריות העולמיות או אצל האספנים הידועים.
עצם קיומה של המהדורה לא היה ידוע לאף אחד מן החוקרים הגדולים במשך מאות שנים, עד פרסומו של דף זה ממש במאמר בכתב העת 'מוריה' בשנת 1983.
כלומר: אלמלא דף זה, עצם קיומה של מהדורת אונקלוס זו כלל לא היה ידוע לחוקרי הדפוס העברי.
דף זה נשתמר ושרד בתוך 'גניזת כריכה', שהיא הדבקת דפי גניזה זה לזה בזמן קדום, על מנת שישמשו כלוחות לכריכה. באותה הכריכה נשתמרו גם דפים נוספים מדפוסי ספרד ופורטוגל של קודם הגירושים: שלושה דפים ממסכת ברכות, פארו קודם רנ"ז (הופיעו ב'גנזים' מכירה 22 פריט 7), וכן שני דפים מטור אורח חיים, אישאר רמ"ה.
הנוסח של התרגום שנדפס כאן דומה למדי לנוסח הנפוץ, אך ישנם גם מספר שינויים קלים (ראה פירוט במאמר ב'מוריה').
ככלל, התופעה של הדפסת תרגום אונקלוס כספר מיוחד בפני עצמו – היא מפתיעה מאוד, וככל הידוע כיום הייתה קיימת רק בספרד ופורטוגל בתקופה הקצרה של תחילת הדפוס עד זמן הגירושים, ולאחר מכן נעלמה.
ידועה רק עוד מהדורה אחת של תרגום אונקלוס בפני עצמו, אשר אף ממנה נשתמרו רק דפים בודדים, והיא משוערת לדפוס פארה שבפורטוגל, בסביבות שנת רמ"ז.
לסיכום: שריד יחיד בעולם של תרגום אונקלוס משנת 1482 לערך.
על פי ה"מפקד האינקונבולים" שערך אופנברג ופרסם בשנת 1990 עולה, כי כעשרה אחוזים מתוך ספרי האינקונבולים הידועים (14 מתוך כ-140) – נשתמר מהם עותק יחיד בספריה אחת בכל העולם (מחציתם ב-JTSL, ומחציתם השניה בספריה הלאומית, פארמה, והספריה הבריטית). ייתכן שב-36 השנים שחלפו מאז פרסום המפקד נמצאו מחלקם עותקים נוספים, ונתמעט מספר האינקונבולים שהוגדרו בשעתם "יחידים בעולם".
בעיר
ואדי אלחגארה (Guadalajara) שבמרכז ספרד פעל בית דפוס עברי גדול, השייך לרבי שלמה ב"ר משה הלוי אלקבץ. בית דפוסו היה אחד המוקדים העיקריים של הדפוס העברי באזור: לפי הידוע לנו כיום נדפסו בו כעשרים ספרים, בשלושה מתוכם שרדו קולופונים עם תאריכים המעידים על פעילות בין השנים רל"ו-רמ"ב. הוא נודע במיוחד בהדפסת כמות עצומה של גמרות: כאחת־עשרה (!!) מסכתות שונות מן התלמוד בבלי, יש מקום לשער כי לפחות חלקן נדפסו עוד קודם שהחלו להידפס גמרות באיטליה (בשנת גמר"א = רמ"ד, על ידי שונצינו).
הקהילה היהודית בעיר היא מן הקדומות בספרד, ויש עדויות כי התקיימה עוד מהמאה החמישית. בין החכמים המפורסמים שהתגוררו בה: רבי יצחק אבן סהולה מחבר 'משל הקדמוני', המקובל רבי משה די ליאון מגלה ספר הזוהר ועוד. בתקופת ההדפסה התגוררו בעיר כ-6,500 יהודים. כמו שאר קהילות הקודש בספרד – קהילה זו הוחרבה בשנת רנ"ב, שנת גירוש יהדות ספרד.
תיאור פיזי:
[ואדי אלחגארה, סביבות רמ"ב או לאחריה].
קטע מודפס, המכיל כמחצית מן הדף המקורי, שנדפס בפורמט גדול. מצורפות שתי פיסות קטנות נוספות מאותו הדף.
עמוד א': מתחיל בבראשית מא אמצע פסוק נ, ומגיע עד קרוב לסוף פרק מב פסוק יג.
עמוד ב': מתחיל בבראשית מב פסוק כז, ומגיע עד אמצע פרק מג פסוק ז.
מבנה החיבור: בתחילת כל פסוק מופיעה מילה אחת מתחילת הפסוק בלשון הקודש, ולאחריו התרגום המלא של כל הפסוק.
רוחב העמודה: כ-139 מ"מ. מידות השריד (כולל שוליים): 19×19.5 ס"מ בקירוב. לא מצאנו סימן מים.
מצב: הדף הוצא מגניזת כריכה, ומצבו בהתאם לכך. חסרונות טקסט ניכרים, קרעים, נקבים וכתמים.
ביבליוגרפיה:
סטפנסקי ספרי יסוד, אינקונבולים, תשפ"ד, עמ' 404;
מוריה – קלט-קמא (שנה יב ז-ט), חשון תשד"מ, עמ' כג-כה (עם פקסימיליה של עמוד א' של הדף);
פרץ תשבי, 'דפוסי-ערש (אינקונבולים) עבריים – ספרד ופורטוגל: ואד אלחגארה', עמ' 522 מס' 9;
וינוגרד, ואדי אלחגארה מס' 26.
כאמור, כולם רשמו על פי הדף שלפנינו בלבד.
– – – – – – – – – – – – – – –
השוואת דף זה לדפוסי ואדי אלחגארה:
כאמור לעיל, על פי הידוע נדפסו בעיר זו כ-20 ספרים, בשלושה מתוכם נשתמרו קולופונים ברורים. צורת האותיות שונה לעיתים בין הספרים, אך לכולם מרכיבים ייחודיים המאפשרים לקבוע את מקום הדפסתם.
לדוגמא, אחד המאפיינים הבולטים בדפוס זה (המצויים בדף שלפנינו), הוא עירוב סוגי אותיות, כלומר: מילה אחת עשויה להיות מודפסת משני סוגי אותיות: אותיות מרובעות ואותיות בינוניות. מאפיין בולט נוסף הוא צורה חריגה של שם הוי-ה, הכתוב בצורת שני יו"דים, לאחריהם מעין הספרה 7 מודפסת בהיפוך, ולאחריה אות יו"ד נוספת.
האותיות שלפנינו דומות לאותיות המופיעות בספר פירוש הרד"ק לנביאים אחרונים אשר ידוע בבירור כי נדפס בעיר ואד אלחגארה, בשנת רמ"ב, בדפוס רבי שלמה אלקבץ. ברד"ק ובאונקלוס סופי השורות כבר מעוצבות יפה, ובלא הותרת חללים ריקים בסופי השורות או הדפסת אותיות בודדות על מנת למלא את החלל (בשונה מכמה ספרים אחרים מאותו דפוס, שהם כנראה קדומים יותר).
נראה כי קיימים שני שינויים עיקריים בדף שלפנינו, לעומת פירוש הרד"ק:
א – בפירוש הרד"ק מופיעות ליגטורות א-ל לרוב. אצלנו הן לא מופיעות כלל, למרות שיש כעשר אפשרויות לצירוף זה בקטע שלפנינו.
ב – בפירוש הרד"ק אין אחידות באופן סיום השורות: לעיתים מופיעה נקודה בגובה השורה, לעיתים שתי נקודות זו אחר זו, ולעיתים נקודותיים. אצלנו ישנה אחידות, ובכל המקומות יש רק נקודותיים.
ייתכן ושינויים אלו, בדגש על האחרון שבהם, עשויים ללמד על כך שספר זה נדפס בתקופה מאוחרת יותר.
השערה זו, במידה ונכונה היא, עשויה להסביר מדוע מהדורה זו נדירה כל כך: ככל שזמן הדפסת המהדורה הולך ומתאחר – סיכוייה לשרוד את גירוש ספרד הולכים ופוחתים.
אגב, מן העניין לציין כי פירוש הרד"ק הנזכר לעיל אשר נדפס בשנת רמ"ב –
נדפס ב-400 עותקים בלבד!
כך מעיד המדפיס בקולופון שם: "ברוך ה'… אשר עשה עמי לטובה… לגמור ולעשות כארבע מאות [=טפסים], וכל אחד מהם במקומו אצל יודעי דת ודין…".
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
~ השריד שהחזיר אינקונבול אבוד אל דפי ההיסטוריה ~
ספרד. ואד אלחגארה. סוף המאה החמש־עשרה.
בבית דפוס עברי קטן אך נמרץ עומד המדפיס רבי שלמה אלקבץ. סביבו תיבות אותיות, ריח דיו טרי, גיליונות נייר מתייבשים על שולחן עץ. הוא מסדר פסוק אחר פסוק – תרגום אונקלוס לתורה. לא חיבור חדש, לא פירוש נועז – אלא תרגום התורה לארמית, ספר שנועד להילמד, לעבור מבית מדרש לבית מדרש.
הגיליונות יוצאים מן המכבש. הספר נולד. הוא נשלח אל הקהילות. נכנס אל ארונות הספרים. חי את חייו השקטים של ספר שימוש.
ואז – השמים בוכים.
רוחות קשות עוברות על ספרד. בתים נעזבים. קהילות נעקרות. בשנת רנ״ב העולם היהודי של ספרד קורס באחת. אותיות פורחות באויר: הספרים מתפזרים בדרכים, מושמדים, נשרפים, נקברים בתוך כריכות. העותקים של תרגום אונקלוס הזה – נעלמים כולם. לא נשאר מהם זכר.
הספר עצמו נשמט מן הזיכרון. אפילו הידיעה כי נדפס – אבדה.
דממה של מאות שנים.
עד שלפתע – לונדון, שנת 1983.
כריכה ישנה נפתחת, גזירי דפים מציצים מתוכה. דפים דבוקים מופרדים בזהירות. ומתוכה מציץ שריד. דף. לא ספר, לא חיבור שלם. דף.
אבל הדף הזה איננו עוד שריד.
הוא העדות היחידה לכך שהספר כולו התקיים.
אלמלא הדף הזה – לא היינו יודעים כלל כי מהדורת אונקלוס זו נדפסה אי־פעם.
הוא איננו רק עותק יחיד.
הוא קיומו היחיד של הספר בהיסטוריה.
זה רגע נדיר מאוד בעולם הדפוס העברי: לא שריד של ספר נדיר – אלא שריד שעליו נשענת עצם מציאותו של ספר שנעלם.
פיסת היסטוריה שאפשר להחזיק ביד.
הזדמנות של פעם בחיים ממש.
