כתב סמיכה מפואר על קלף מרבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנא – קובנא תרל"ה [1875]
תעודת סמיכה לרבנות עבור הגאון הירושלמי רבי יעקב אריה לוינזון-סלנט, "אשר יכולים כל ישראל לסמוך על הוראתו בלי שום חשש".
התעודה מחולקת לשניים:
בראשה כתוב גוף ההיתר בכתיבת סת"ם מהודרת, בחתימת הגאון רבי גרשון מנדל זיו אב"ד טאווריג – מגדולי רבני ליטא וידידו של רבי ישראל סלנטר, ועימו חתום שו"ב נוסף.
בחלקה התחתון הוסיף גדול הדור רבינו יצחק אלחנן ספקטור מקובנא 8 שורות בכתב ידו וחתימתו, בהן כותב כי על אף שזמנו יקר "ובאמת אין לי פנאי רב באלו הימים", הצליח להשתעשע מעט בדברי תורה עם מקבל הסמיכה, ונוכח כי "יכולים לסמוך על כתב תעודה דנא".
כתב הסמיכה החשוב כתוב על קלף!
הגאון רבי יצחק אלחנן מקובנא [תקע"ז-תרנ"ו] מגדולי הדורות האחרונים, הטביע את חותמו על כל יהדות ליטא. כל הדבר הקשה הן בעניני הלכה והן בעניני הנהגה הביאו אליו. משנת תרכ"ד רבה של העיר הגדולה קובנה.
מזקני רבני ליטא – רבי גרשון מנדל זיוו (תקע"ב-תרס"ב) – שימש כיובל שנים (!) כאב"ד בקהילת טאווריג, ולפני כן שימש עוד כ-13 שנים בקהילת פלונגיאן הסמוכה לקובנה. היה ידידו של רבי ישראל סלנטר, ורבי יצחק אלחנן היה שולח אליו להתיר עגונות. נפטר בהיותו כבן 90 שנים, ועד יומו האחרון לא כהתה עינו ולא נזקק למשקפיים (הצפירה, י"ד אייר תרס"ב).
מקבל הסמיכה – רבי יעקב אריה סלנט (נפטר: תרס"ז), מחכמי ירושלים של מעלה. על אף שנסמך להוראה סירב בענוותנותו במשך זמן רב ליטול על עצמו משרה רבנית, ורק בערוב ימיו שימש כמו"ץ בשכונת זכרון משה. חיבר: שארית יעקב (ירושלים תרמ"ג), שלטי הזהב (ירושלים תרס"א).
טאווראג תרל"ה / קאוונא תרל"ו [1875]. 8 שורות בכת"י וחתימת רבי יצחק אלחנן. דף קלף כפול, בגודל: 16X23.5 ס"מ. מצב טוב, כתמים אופייניים.
– – – – – – – – – – –
מעניין לציין, כי השיחה הקצרה בד"ת שדיבר רבי יצחק אלחנן עם מקבל הסמיכה – עסקה בין היתר בפולמוס אתרוגי קורפו שבער באותם הימים (והגרי"א עסק בו רבות), כפי שמעיד מקבל הסמיכה עצמו, במאמר תורני שהדפיס בקובץ 'תורה מציון', ירושלים תרנ"ח (חוברת ג' דף י ע"ב), וכך כותב שם רבי יעקב אריה:
"והנה בהיותי בעיר קאוונא ברוסיה בשנת תרל"ה, וזכיתי להיות לי פתחון פה לפני הגאון הגדול אביר התורה הרב ר' יצחק אלחנן זצ"ל [שסמכני אז להוראה], והגיע הדיבור אודות אתרוגי קורפו שהיה אז ההתעוררות הגדולה לאסרן. ואמר לי בצחות לשונו הק' כי הענין של אתרוגי קורפו התחיל בדיני ממונות ונסתיים באו"ה (-באיסור והיתר)…"
