מכתב מראש ישיבת מיר הגרא"י פינקל על חתנו הגדול רבי חיים שמואלביץ – ירושלים 1946
באותה התקופה החלו להגיע אישורי כניסה לארה"ב עבור תלמידי ישיבת מיר, שהיו בגלות שנחאי במשך שנות המלחמה העולמית השניה.
לצורך השגת הויזות עבור חתנו רבי חיים שמואלביץ ומשפחתו בשנחאי – רשם הגרא"י במכתב זה את הפרטים הביוגרפיים הנדרשים:
גילו של הגר"ח ורעייתו, מנין הילדים וגילם, היכן נולדו (על הבת גיטל מציין כי נולדה בשנחאי!), ועוד. בין הילדים מציין הגרא"י את נכדו הילד רפאל בן התשע – לימים נעשה רבי רפאל בעצמו ראש הישיבה.
הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל (תרל"ט-תשכ"ה) ראש ישיבת מיר בנו של הסבא מסלבודקא, עלה לארץ ישראל בשנת תש"א, הקים את ישיבת מיר מחדש בארץ ישראל ופעל ללא ליאות להעלאת בני הישיבה משנחאי לארץ ישראל.
בהמשך המכתב מתייחס להעלאת תלמידי הישיבה לארה"ב ומשם לא"י, וטיפול הגר"א קלמנוביץ בדבר.
ירושלים תשרי תש"ז [1946]. מכתב מודפס במכונת כתיבה בחתימת הגרא"י פינקל. גודל: 21.5X27.5 ס"מ. מצב טוב, קרעים זעירים בשוליים, נקבי תיוק.
– – – – – – – – –
ישיבת מיר בשנחאי
נס ההצלה
נס ההצלה הפלאי של ישיבת מיר בימי מלחמת העולם השניה הוא מפלאי הבורא יתברך וחסדיו.
בשנת תרצ"ט נמלטו בני הישיבה לווילנא ולאחר שהות קצרה הורו שלטונות ליטא שעל הישיבה לעזוב את ווילנא, בדרך פלאית נתן הקונסול היפני בקובנא אשרות כניסה (ויזות) ליפן וכך יצאו בני הישיבה יחד עם ראש הישיבה הגר"ח שמואלביץ ברכבת הטרנס-סיברית ליפן ומשם הוגלו לאחר תשעה חדשים לשנחאי [שנגהי במבטא אנגלי] שבסין.
ישיבת מיר שהתה בשנחאי חמש שנים רצופות. תחת הנהגתו המופלאה של רה"י ר' חיים חרטה הישיבה בדם רוחה את אחד הדפים המזהירים ביותר בספר תולדות קיומן של הישיבות.
