מסמך היסטורי! – חלוקת שטח ציון רבי מאיר בעל הנס לאחר גאולתו, עם מפת החלוקה! – טבריה תרכ"ז [1867]
ציונו של התנא האלוקי רבי מאיר בעל הנס בטבריה – הוא מן קברי הצדיקים המפורסמים ביותר בכל העולם היהודי, ומכל קצווי תבל מגיעים רבבות רבבות יהודים להשתטח על הציון, לשפוך שיח ותחינה לפני מי שאמר והיה עולם, ולהיוושע בזכות הצדיק.
בזמנו שטח הציון היה שייך לישמעאלים, והציון היה מסומן באמצעות אבנים גדולות שהיו מונחות על גביו, ללא מחסה מפני החמה והגשמים.
בשנת תרכ"ה בערך הפיצו הישמעאלים שמועה רעה כי ברצונם לחרוש את הציון ר"ל ולהופכו לשדה. יהודי טבריה נחרדו, ובשנת תרכ"ו בערך הצליחו במאמצים רבים ובהון עצום לרכוש את השטח מידי בעליו.
השטר ההיסטורי שלפנינו נכתב בשנת תרכ"ז – זמן קצר לאחר הרכישה, ובו נקבעה חלוקת השטח בין העדות בטבריה, וכן נקבעו הזכויות הקיימות לכל עדה.
בצידו השמאלי של השטר הענק – מופיע ציור-תרשים של שטח הציון, וחלוקת הגבולות השייכים לכל עדה ע"פ מה שנקבע בנוסח שטר.
כבר פחות מחודש לאחר כתיבת השטר שלפנינו – החלה העדה הספרדית בבנין הציון עצמו, וסביבו בית כנסת ובית מלון לאורחים. ראה להלן מופת מרעיש שאירע בעת בניית מחסה הציון.
מסמך היסטורי זה אינו נזכר ב'ספר טבריה', ולמיטב ידיעתנו – נחשף כאן לראשונה!
טבריה, שנת "הית"ה אור"ה" לפ"ג [תרכ"ז 1867]. כתיבת סופר הקהילה הספרדית. נייר כפול גדול: 22.7X37.9 ס"מ. מצב טוב, שיקומים קטנים בשוליים (פגיעה מזערית בקצה המפה).
אוסף מוזס
– – – – – – – – –
~ המעשה הנורא עם עמודי 'יכין ובועז' של ציון רבי מאיר בעל הנס ~
כאמור, זמן קצר לאחר כתיבת השטר שלפנינו החלה העדה הספרדית בבניין שטח הציון מחדש, ובמהלך הבנייה אירע מופת נורא ומפליא, עליו מעידים רבני טבריה במכתבם מתאריך י' אדר א' תרכ"ז (נדפס ב"המגיד", י"ג אדר ב' תרכ"ז עמ' 92):
כאשר חפרו בציון הגיעו למצבה עצמה, וראו כי מעל המצבה ישנה תלולית עפר גדולה, ועליה שני עמודים ענקיים כבדים במיוחד, מעין 'יכין ובועז'. על מנת להסיר את תלולית העפר התאספו יחד קרוב ל-50 אנשים (!!) ובאמצעות חבלים ומוטות הצליחו להזיז את שני העמודים במקומם, ומיד פינו את התלולית.
כאשר באו להחזיר את העמודים ע"ג המצבה – נדרש לשם כך מאמץ גדול יותר על מנת להגביהם מעל המצבה, והצליחו במאמץ אדיר להחזיר את אחד העמודים, אך עד שבאו להחזיר את העמוד השני – כבר החשיך היום, ונצטערו שלא הספיקו להחזיר את העמודים יחד באותו היום.
תוך כדי שהם מצטערים ונבוכים – "קפץ העמוד וניתר ממקומו בכח גדול וביד חזקה, ונפל על גבי חבירו איש אל אחיהו ידובקו… ונמצאו מכוונים כאשר היה מקדם קדמתה, ואפילו אם היו מניחים אותו בידיהם אי אפשר לכוונם ממש כמלפנים מרוב הכובד…"
וממשיכים ומספרים: "ויהי כראותם כי ישב העמוד במקומו ע"ג חבירו יחדו ידובקו – ספקו כפים רקדו כאילים, ירקדו שם בשמחה ובשירים, והפלא הזה היה בפני קהל ועדה מישראל… אשרי האיש אשר זכה לראות המראה הגדול הזה…"!!
– – – – – – – –
פסח שני (י"ד אייר) של אותה השנה נקבע ליום חנוכת הבית בציון וערכו בו חגיגה גדולה (ראה שדי חמד ח"ד, מערכת א"י, סעיף ו), ועד ימינו מצויין יום זה כמו יום הילולא, ועורכים בו תפילות ונדרים ונדבות לעילוי נשמת התנא הקדוש.
