עדות כאובה מאושוויץ ו'היתרי עגונים', עם חתימות רבי אליעזר פיש אב"ד האדאס ועוד – האדאס ופעסט, תש"ו [1946]
שני מסמכי בי"ד אותנטיים שנכתבו בשנה הראשונה לאחר סיום השואה, אשר נועדו להתיר לניצולי שואה לשאת אשה שניה, מחמת שאשתם הראשונה נרצחה בשואה.
במסמך אחד מופיעות עדות עצובה ממקור ראשון, על אשתו של מקבל ההיתר, כי היא נשלחה לאושוויץ:
"אתא לקדמנא ה"ה… שהלך עם זוגתו… עד אושוויץ, ובתו הגדולה סיפרה לו שראתה את אמה עם שלשה ילדים קטנים שהלכה לצד שמאל".
בסיום כל אחד מהמסכים חתמו חברי בית הדין:
מסמך אחד הוא מקהילת האדאס, ועליו חתמו האב"ד רבי אליעזר פיש נכד האדמו"ר הקדוש רבי אהרן ישעיה פיש מהאדאס, ועמו שני דיינים נוספים.
מסמך שני הוא מקהילת פעסט, ועליהם חתמו: רבי יעקב סג"ל לעבאוויטש אב"ד קאפיש – אשר לימים העיד על עצמו כי באותם שנים קשות התיר כ-5,000 עגונים ועגונות, ולא נכשל באף אחד מהם! (ראה בהקדמתו לספרו משנת יעקב),
עמו חתומים: רבי צבי הירש הכהן מדערעטשקע, רבי ישראל וועלץ, רבי משה באב"ד.
האדאס ופעסט, תש"ו [1649]. סה"כ [2] מסמכים. גודל ממוצע: 14.5X21 ס"מ. מצב טוב, מעט קרעים.
– – – – – – – – – – – – – – – –
עגוני השואה ובתי הדין המיוחדים
רצונם העז של הניצולים, שנותרו בודדים וגלמודים, לשקם את חייהם מחדש לאחר החורבן הנורא, הוא אחד הדברים המרגשים ביותר שאירעו לאחר השואה.
אך היא עוררה את אחת השאלות הכאובות והסבוכות ביותר: כפי שהאסון עצמו לא היה מאז ומעולם – כן השאלות הכרוכות שהתעוררו בעקבותיו לא היו מעולם.
הרבנים הניצולים הבינו מהר את גודל האחריות הרובצת על כתפיהם – התרת אלפי עגונות ועגונים מכבלי העיגון ונתנו לה דין קדימה. הם עסקו בה במסירות נפש, תוך שהם עצמם היו עדיין שבורים ורצוצים מחורבן משפחתם וקהילותיהם.
לשם כך התאספו הרבנים בהונגריה, רומניה ובמחנות העקורים בגרמניה, קבעו יסודות וכללים והקימו בתי דין מיוחדים, שיעסקו אך ורק בענין זה.
לפנינו שני מסמכים מקוריים מבתי דין אלו, אשר נכתבו עוד בשנה הראשונה לסיום המלחמה.
